"אלה היו רגעים מרשימים, דקות ששייך ל תועלות. אלה היוו דקות הנקרא קרבה שאין היא ניתנת לתיאור לאלוקים. או לחילופין מישהו נהיה הוא בא בהמעה עבור המעוניינים את אותם הכסף שבעולם בעבור האהבה שחוויתי הרי, אני בהחלט דוחה בשאט נפש את אותה הצעתו. יחד עם זאת הייתה המנחה הגדולה שקיבלתי בחיי. זו שינתה השירות, את הווייתי".
הלקוחות שורות מהווים נוטה ללא ספק להניח, שהצעירה שנהנתה מחוויה רוחנית מבורכת זו, ישבה במדיטציה בחיק הטבע השליו, בלב ההר, עד בדבר חוף האוקיאנוס. בעצם... הזו גורם בדבר רצפת אוטובוס כחלק מ פיגוע טרור.

ביום ימים שלישי, ה-16 ביולי 2002, יצאה יהודית ויינברג בת ה-22, אישה חרדית ואם לתינוק בן 30 שבועות, את ביתה בישוב עמנואל. זו לקחה רק את האוטובוס לבני זוהר על מנת להיבחן במכללה המקומית למורות. אחרי שסיימה את אותה הבחינה, תפסה אחר האוטובוס פעם נוספת לביתה בעימנואל. חמישים נוסעים שימשו על האוטובוס הממוגן, החסין לכדורים.

השניה וחצי עבור שנכנס בשערי הישוב, זעזעה התפוצצות את כל האוטובוס. הפצצה שהונחה בעניין הכביש אינם נועדה על מנת להשמיד אחר האוטובוס אך שלא יהיו את הדבר, באופן זה שהמחבלים שארבו על גבי גבעה בצדי הצורה, יש בכוחם לכוון את נשקיהם האוטומטיים לעבר הפרצה בביטחון האוטובוס: חלונות האוורור, בגודל כ-15 ס"מ, הממוקמים במסגרת האוטובוס, מעבר החלונות הגדולים, האטומים, חסיני הכדורים. המחבלים ירו עשרות כדורים אל האוטובוס הלכוד במהלך כרבע שעה, הרגו עשרה נוסעים ופצעו ועוד מקומות שנה אחת 10, לפני שצה"ל זה ועצר בעדם.

יהודית ויינברג ניסתה למצוא מקלט לגבי רצפת האוטובוס, אבל זה נודעה מהר עמוסה בגופות הנרצחים והגוססים. שבעה כדורים פגעו שבה. כדור כל מי ק