באותו עת חמישי משנתם, הגעתי למשרד ב- 7:30 בבוקר וקיבלתי בברכה את אותו הסביבה הלא-ממוזג שפגש ההצעה בכניסתי. היווה הנו זמן חם בעיקר בחודש ספטמבר ואפילו לא רציתי להיתקע בחום בפקקים מסוג הבוקר. במשך השבוע בעת האחרונה, העצבנות מסוג הנהגים השתלטה על כלל נהגי טביליסי, גיאורגיאנים חמי מזג וחסרי סבלנות עוקפים מכל הכיוונים ונכנסים הוא בזה מאחור במקומות אחרים צומת.
בדרך של שגרת הבוקר העמוסה שלי (הראשון שמגיע למשרד מכין קפה), התקשר יואל, כאילו קרא את מחשבותיי. יואל - מכר שהפך לחבר - ואני תיאמנו תפעול רפואי ושירותים חברתיים לבחורה גיאורגית יהודיה אשר נקרא מרים. מרים נולדה בשיתוף תסמונת דאון וחור בתוך ונראה שהייתה מסוגלת לגור חיים אקדמאיים בתוכה מערבית. אך זו גם נולדה לעוני בגיאורגיה הכפרית, להורים איננו היוו לקבלן המהלכים לטפל במדינה. יואל ואני היינו המשוטים לרכבת התחתית ולרוב שוחחנו אחת ביממה - קראנו לתופעה זו שיחת "ההורות המשותפת" של החברה.
יואל הוא למרבית פטפטן, נוני הפעם משמש נראה נסער ובקושי יכולתי להרגיש את הפעילות. בסופו של דבר, אחת בלבד הצעקות הלא ברורות והבכי, הצלחתי להבדיל את כל האינפורמציה בטכניקה ברורה: מרים נפטרה במיטה. הרגשתי את אותם הסביבה נשאב מריאותיי. עצמתי את כל עיניי וניסיתי להתרכז בנשימה. נוני מילותיו הבאות מטעם יואל הכו ההצעה בתדהמה.
"מצאתי קיטל וטנדר", אמר יואל, "אנחנו מסיעים בו לגבול אזרבייג'אן לקבורה יהודית! תקופה תוכלי להימצא שם?"
"יואל", פתחתי ואמרתי באיטיות, "בית החולים לא רצו להותיר במדינה בטבע בלילה? את זה אומרת, מהו על זיהומים ומחלות, הדבקה… נעשה בידה הלכלוך חמור… יואל, חום אימים בחוץ! נולד רכב יחד עם מיזוג? חכ